שמוליק ברנר - כואב לך? תחייך!

שמוליק ברנר - כואב לך? תחייך!
בגיל 18 קיבלתי חגורה שחורה משמוליק ברנר, חגורה שחורה בתורת הלחימה של דניס הישרדות.
כשהייתי בן 18, הייתי נער שקט ומופנם, וכל הילדות שלי סבבה סביב קראטה ואומנויות לחימה. בצבא שירתתי כלוחם והדרכתי קרב מגע בנוסף לתפקידי הקרבי.
מה שלמדתי בדניס הישרדות היה מגוון רחב של מיומנויות לחימה: אגרופים, בעיטות, בעיטות בסיבוב, ג’ודו, הגנה מסכין ואקדח, חניקות ובריחים. למדנו גם איגרוף בסיסי וקרב מגע בסיסי.

הנקודה החשובה ביותר שלמדתי מהחגורה השחורה שלי היא שאני יכול לפתח משמעת עצמית. בגיל 18 עדיין לא הבנתי את המשמעות של זה.
בנוסף, אני חייב לומר שדניס הישרדות (קראטה) נתן לי ביטחון עצמי ועזר לי בגיבוש לצנחנים. שירתתי בפלחה״ק צנחנים, אוגוסט 07, כלוחם וקשר, ואף השתתפתי במבצע עופרת יצוקה.
החלום שלי היה להגיע לשייטת 13, וכן, יש לי הסמכה של דייב מאסטר בצלילה – את הקורס התחלתי בגיל 15.

אני רוצה לחזור ולדבר על שמוליק. שמוליק, שהיה המורה שלי, תמיד האמין במשפט: "כואב לך? תחייך!"
שמוליק ידע שכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים ודחף אותי להיות הכי טוב שאני יכול. אני לא רציתי לאכזב אותו – וגם לא את אבא שלי.
אבא שלי עצמו נהג לומר לי: "שי, שמוליק יותר חשוב ממני. תמיד תכבד את המורים שלך."
לשמוליק, ככל הנראה, הייתה מחלה קשה (ואיני רוצה להרחיב עליה).
למרות המחלה הקשה והמסוכנת, הוא תמיד האמין שכשכואב – צריך לחייך.

שמוליק היה מורה דגול, שהכשיר אינספור ילדים בתורת דניס הישרדות. אני הייתי אחד מהם.
לשמוליק ברנר הייתה חגורה שחורה דאן 8 (כשבתורת דניס הישרדות קיימת דרגה עד דאן 10).
הוא היה קשוח מאוד, אך תמיד האמין בתלמידים שלו וידע לומר את המילים הנכונות. הוא מעולם לא הראה לי אהבה או חיבה ישירה.
יום אחד הגיע עיתונאי מקומי שרצה לכתוב כתבה על צעירים שצפויים להגיע רחוק.
שמוליק ברנר בחר בי להיות בכתבה.
עד לאותו הרגע הייתי בטוח שלא היה אכפת לו ממני, אבל אז הבנתי ששמוליק לימד אותי "אהבה קשוחה" (Tough Love).

שמוליק היה מורה ענק, עם לב של זהב. הוא האמין בחינוך קשוח ובכך שצריך להיות חבר של הכאב.
הוא הבין שגם כשכואב – חייבים לחייך.
שמוליק היה המנטור הראשון שלי, שלימד אותי להיות חזק – לא רק פיזית, אלא גם מנטלית.
שמוליק עזר לבנות את שי גולד של היום.
כאב היה חלק בלתי נפרד מחייו, אך הוא ידע להיות חבר של הכאב ולהפוך אותו לכוח. הוא ראה את ייעודו בעולם כמורה ומחנך.

כיום, אני רואה את עצמי כמורה דרך וכמאמן קבוצי – בדיוק כמו שמוליק ברנר ז״ל.
אז אני רוצה לקחת את המשפט של שמוליק ולהעצים אותו:
"למרות שכואב לך, אתה חייב לחייך. תהיה חבר של הכאב ותאמין בעצמך!" – שי גולד
שמוליק, היית עבורי מורה דרך. תדע שאני אוהב אותך ומודה לך על כל מה שלימדת אותי. תודה על הכול.
– שי גולד

---