בגיל 36 הבנתי שאני לא רוצה להיות נורמלי, או ממוצע. חבל שלא הבנתי את זה בגיל 20.
לעבוד 8 שעות ביום זה נורמלי, לעשן 2 קופסאות סיגריות ביום זה נורמלי,לא להתאמן בחדר כושר זה נורמלי, לא לקרוא ספרים זה נורמלי, לשמוע חדשות כל היום זה נורמלי, להתרגל לבזבז את הכסף לפני שאתה חוסך אותו זה נורמלי, לא לדבר עם בחורות שאתה רוצה זה נורמלי, להרוויח 12 אלף נטו בחודש זה נורמלי.
נורמלי בא מהמילה נורמה חברתית, כלומר ממוצע, ואני לא רוצה להיות ממוצע. אני לא רוצה גוף ממוצע, אני לא רוצה משמעת עצמית ממוצעת, ואני בטח שלא רוצה משכורת ממוצעת.
אני שונא את המילה ממוצע. אני בז למילה הזאת. אני אעשה הכול כדי לא להיות ממוצע.
אני עובד 16 שעות כמה ימים בשבוע בשביל לא להיות ממוצע. אני מתאמן כל יום 30 - 60 דקות בשביל לא להיות ממוצע. אני לומד גיים ותקשורת אפקטיבית עם בחורות בשביל לא להיות ממוצע. יש לי 14 תעודות מקצוע שונות בשביל לא להיות ממוצע.
הרצון שלי והשאיפה שלי לסטטוס זה כדי לא להיות ממוצע.
אחי, אם אתה עוקב אחרי, ההמלצה הכי חזקה שיש לי לתת לך זה לפתח רעב חזק כדי לנפץ את תקרת הזכוכית הזאת שנקראת ממוצע.
בתמונה למטה אני בגיל 18 מקבל חגורה שחורה בדניס ההישרדות, שזה אומר שכבר אז ידעתי אני לא רוצה להיות מומצע,
